רייט ביקש לעצב תפקיד חדש לארכיטקטורה בהבניית הסדר החברתי בארצות הברית. הוא הכיר בכך שהמכונה תביא שינוי משמעותי לתרבות האנושית. תגובתו הראשונית, עד 1916 לערך, היתה להתאים את המכונה לצרכיו על ידי בניית בתי הדיור הכה אופייניים לרייט (Prairie Style) – "בתי ערבה" - תוך שימוש במיכון ובמכונה וביסוסם בבטון, במקום חומרי בניה מסורתיים. בעשותו כן, יצר רייט בתי דירות המאופיינים בקווים אופקיים נמוכים ובחלל פנימי נרחב. רייט עשה שימוש מהפכני ותדיר בזכוכית ליצירת מחיצות פנימיות בחלל הפנימי, במקום קירות בלוקים, דבר שתרם ליצירת תחושת חוסר משקל ושקיפות של הבנין.
רייט ראה במכונה, ככזו המעניקה הזדמנות חדשה לבניה מודרנית, בזכוכית, שהיא בניה נטולת מסורת ועל כן בלתי מגבילה ומשחררת.
רייט ראה במכונה, ככזו המעניקה הזדמנות חדשה לבניה מודרנית, בזכוכית, שהיא בניה נטולת מסורת ועל כן בלתי מגבילה ומשחררת. למעלה:ימין: לויד רייט. משמאל : בית ערבה טיפוסי בעל קווים אופקיים טיפוסיים.
ב- 1928, עבר רייט ליצור את האדריכלות ה"אוסונית" שלו (Usonia) – בבסיסה רעיון של תרבות שוויונית בארצות הברית, מבנים לבני מעמד הביניים, מעשיים, אלגנטיים, בעלי גיאומטריה פשוטה. בכך כיוון רייט לא רק לביטוי אינדיוידואלי, אלא גם לצורה תרבותית חדשה ומפוזרת (dispersed) , שהתאפשרה בין היתר באמצעות השימוש החדש ברכב הפרטי. החזון האוסוני של רייט בא גם בדמות כבישים רחבים שהם חלק מהנוף, לצידם תחנות שירות אינטימיות ונוחות ובהן כל השירותים שהטייל זקוק להם; כבישים אלה בנויים כרשת ומארג, הם מאחדים ומפרידים, בין חוות ומבני מגורים המצויים על קרקע שלהם, כשכל השירותים מסופקים לכל תושב במרחק נסיעה. חזון אוסוני זה יוצר את העיר המרחבית-הפרברית והדמוקרטית.
רייט ראה במכונית מכשיר דמוקרטי, המאפשר גם את יצירתה של הבניה הדמוקרטית והעיר הדמוקרטית הפרברית לה הוא קרא Broad-acre City:
היה זה קונספט לעיר חדשנית, המטשטשת את הגבול בין כפר לעיר מסורתית, בה האוכלוסיה מפוזרת במרחב, מחוברת ברשת דרכים, בבניה אגררית ולא אורבנית. בה כל תושב הוא אדם עירוני אך גם חקלאי. רעיון שנועד להציל את הקריסה והרקבון האיטי שפשט באמריקה הכפרית. רייט זיהה אף את המשאבים שיסייעו ביצירת העיר הרחבה והמרחבית שלו (The Broadacre City) : המכונית, הרדיו, הטלפון, הטלגרף וכן המיכון. באופן דומה לרייט ניתן לזהות דה-אורבניסטים סובייטים אשר אימצו מודל של עיר מפורברת , בתים פזורים בקאנטרי-סייד, היוצרים עיר ללא עיר (townless), מבוזרת, מאוכלסת באופן שווה במרחב (גינצבורג ואוקיטוביץ').
חזון זה חולק הרבה רעיונות פילוסופיים מתנועת הגנים של אבנעזר הווארד – דחיית העיר הגדולה, אנטיפטיות כלפי תשלום שכירות לבעלים (land-lordism). עם זאת, בעוד החזון של הווארד היה ליצור עיר גנים שיתופית, ביקש רייט ליצור מודל עירוני שיסייע לאדם לחיות כפרט-אינדיוידואל.
רייט ראה בתרבות האוסונית (usonian culture) ובעיר המרחבית שלו (Broadacre city ) כרעיונות בלתי ניתנים להפרדה- כשהאדריכלות האוסונית- האורגנית מאפיינת את העיר המרחבית ונטועה בה. בתי המגורים, החוות, לא יהיו זהים, כל אלה ייבנו באופן סימפטי מחומרים טבעיים לזמן, למקום ולאדם. הצורה בנויה תהווה ביטוי לחברה החדשה. הפרט יחליף את הפלוטוקרטיה וארגוני הענק המשעבדים. יחיה על אדמתו ויעבד אותה כאינדיוידואל, אדם חופשי, המגלה מחדש את הדמוקרטיה האמריקאית באמצעות דרך חיים אורבנית חדשה, מבוזרת. פרמפטון מעיר כי הרעיון האוסוני של רייט היה צנוע: ליצור בתים נוחים, קטנים, חמימים, מתוכננים בפתיחות ובחסכון. ואכן, הפרבור התממש בשנות ה- 50 של המאה ה- 20, אך מבלי להטמיע את הרעיון החברתי-כלכלי שרייט ביקש להטמיע.
הבנין הטיפוסי החשוב ביותר לשם הגשמת רעיון העיר המרחבית של רייט היה המודל של החווה שיצר וולטר דוידזון ב- 1932 ; יחידה כלכלית בה שלובים הבית והאדמה, ובה כל אדם מגדל את מזונו על חלקת האדמה בה הוא מתגורר.
לדעת רייט, על הארכיטקט להשלים עם המיכון והמכונה. אך הדילמה היתה כיצד לעשות זאת בלי ליצור ברוטליזם ? עבור רייט, זה היה החיפוש התמידי בקריירה. הוא מבחין בספרו מ- 1958 "העיר החיה" (the living city) (1958) בין כוח הקיטור והרכבת, מהם סלד, לעומת חשמל המהווה לדעתו כוח שקט והמכונית כמכשיר \ מכונה המספקים יכולת תנועה בלתי מוגבלת. מכל מקום ראה את המיכון כאלמנט חיובי אשר ישנה באופן משמעותי את כל התרבות המערבית. רייט הבחין במספר כוחות בהקשר זה:
1. חישמול, ביטול המרחקים באמצעי תקשורת ואספקת אור תמידי למקום המגורים\ העבודה של האדם.
2. מוביליות המתאפשרת באמצעים מכניים והמאפשרת להרחיב את מעגל המגע בין בני אנוש כתוצאה מפיתוח מטוסים וכלי רכב.
3. ארכיטקטורה אורגנית, שאעפ"י שרייט לא הגדיר אותה במדויק, היוותה עבורו את היצירה הכלכלית של הצורה הבנויה והחלל, דהיינו יצירה על פי עקרונות טבעיים המתגלים באמצעות שימוש בבטון מזוין. אדריכלות זו תלוית הקשר בו היא נתונה, נסה על קשר בין סביבה לבנין. פרמפטון מביא דוגמאות לאדריכלות אורגנית כזו- בראש ובראשונה "בית קאופמן" או בית "המים הנופלים" (falling water house) בפנסילבניה, הנטוע על פני הסלע הטבעי, ממנו משתפך מפל מים. קורת בטון צפה בבנין זה ונטועה כביכול בחלל מעל למפל המים; המבנה דרמטי, מוקף בטבע, נטוע בו, ומהווה ביטוי אולטימטיבי להצהרה הרומנטית של רייט; ביטוי להשתחררות מסגנון הprairie המוכר של רייט שהתאפיין בקווים אופקיים נטועים בקרקע, שכן נראה כי הבנין כולו מרחף בחלל.
בספרו הראשון של לויד רייט – העיר הנעלמת (1932) הכריז רייט כי "העיר העתידית תהיה בכל מקום ובשומקום". רייט חזה מודל של עיר פזורה (dispersed) – היינו פזורה על פני מרחב. עיר אנטי אורבנית בהגדרה כנזכר לעיל.
לדעת פרמפטון כתביו של רייט מנביעים סתירה: מצד אחד, לדעתו על בני האנוש לחפש במודע אחד מבנה פזור עירוני, ומצד שני סבור רייט כי צורה אורבנית זו תיווצר ספונטנית מאליה. עוד סבור פרמפטון כי רייט יצר מודל רומנטי של עיר חקלאית פרברית, אך המודל האינדיוידואליסטי והחקלאי למחצה, אינו בהכרח מצליח להבטיח מודל מודרני חברתי מתועש, המחייב מידה מסוימת של ריכוז כוח עבודה ומשאבים והמאפשר את המיכון והאמצעים הכה חיוניים ליצירת העיר המרחבית. על כן החזון של רייט הוא אוטופי ולא מכיר בכך שאדריכלות ותכנון נטועים בקונטקסט של קרב מעמדות. רייט מתעלם מהכוחות הכלכליים המבטיחים חירות ומגורים נאותים. הוא אולי מדבר על "דמוקרטיה" ועל שוויוניות בהקצאת קרקע בעיר המרחבית שלו, אך נכשל בהתמודדות עם שאלות של מעמד וכוח. כך, הוא יוצר אחוזות פיאודליות מודרניות, בהן כל אדם בונה את ביתו ומכלכל עצמו לאט לאט, אך לדעת פרמפטון זהו חזון שאינו בר מימוש.
בדומה, לה קורבוזיה , האורבניסט, מתח גם הוא בקורת על מודל הפירבור בעל החזון הדה אורבניסטי באומרו כי מדובר על חזון אוטופי בו אדם גר מתחת לעץ אורן, מזכירתו, תגור 30 מייל משם מתחת לעץ אורן אחר, ושניהם ינהגו לעבודה הממוקמת 30 מייל ממקום מגוריהם.
רייט הותקף בגין החזון הנאיבי, עידוד הפרבור, בגין בזבוז משאבי קרקע. מעל לכל נמתחה ביקורת על כך שהחזון המשחרר של רייט אינו משחרר כלל וכלל שכן הפרטים החיים בעיר המרחבית יהיו נתונים לשלטונו של ...האדריכל שהגה אותה ואת בתיה. אכן, מעיר הול, בסופו של יום החזון הפרברי התממש בדרך של תרבות המדשאות והברביקיו המאפיינת את העיר הפרברית האמריקאית.
סיכמו:
ניר מועלם
אביעד מור
ב- 1928, עבר רייט ליצור את האדריכלות ה"אוסונית" שלו (Usonia) – בבסיסה רעיון של תרבות שוויונית בארצות הברית, מבנים לבני מעמד הביניים, מעשיים, אלגנטיים, בעלי גיאומטריה פשוטה. בכך כיוון רייט לא רק לביטוי אינדיוידואלי, אלא גם לצורה תרבותית חדשה ומפוזרת (dispersed) , שהתאפשרה בין היתר באמצעות השימוש החדש ברכב הפרטי. החזון האוסוני של רייט בא גם בדמות כבישים רחבים שהם חלק מהנוף, לצידם תחנות שירות אינטימיות ונוחות ובהן כל השירותים שהטייל זקוק להם; כבישים אלה בנויים כרשת ומארג, הם מאחדים ומפרידים, בין חוות ומבני מגורים המצויים על קרקע שלהם, כשכל השירותים מסופקים לכל תושב במרחק נסיעה. חזון אוסוני זה יוצר את העיר המרחבית-הפרברית והדמוקרטית.
רייט ראה במכונית מכשיר דמוקרטי, המאפשר גם את יצירתה של הבניה הדמוקרטית והעיר הדמוקרטית הפרברית לה הוא קרא Broad-acre City:
היה זה קונספט לעיר חדשנית, המטשטשת את הגבול בין כפר לעיר מסורתית, בה האוכלוסיה מפוזרת במרחב, מחוברת ברשת דרכים, בבניה אגררית ולא אורבנית. בה כל תושב הוא אדם עירוני אך גם חקלאי. רעיון שנועד להציל את הקריסה והרקבון האיטי שפשט באמריקה הכפרית. רייט זיהה אף את המשאבים שיסייעו ביצירת העיר הרחבה והמרחבית שלו (The Broadacre City) : המכונית, הרדיו, הטלפון, הטלגרף וכן המיכון. באופן דומה לרייט ניתן לזהות דה-אורבניסטים סובייטים אשר אימצו מודל של עיר מפורברת , בתים פזורים בקאנטרי-סייד, היוצרים עיר ללא עיר (townless), מבוזרת, מאוכלסת באופן שווה במרחב (גינצבורג ואוקיטוביץ').
חזון זה חולק הרבה רעיונות פילוסופיים מתנועת הגנים של אבנעזר הווארד – דחיית העיר הגדולה, אנטיפטיות כלפי תשלום שכירות לבעלים (land-lordism). עם זאת, בעוד החזון של הווארד היה ליצור עיר גנים שיתופית, ביקש רייט ליצור מודל עירוני שיסייע לאדם לחיות כפרט-אינדיוידואל.
רייט ראה בתרבות האוסונית (usonian culture) ובעיר המרחבית שלו (Broadacre city ) כרעיונות בלתי ניתנים להפרדה- כשהאדריכלות האוסונית- האורגנית מאפיינת את העיר המרחבית ונטועה בה. בתי המגורים, החוות, לא יהיו זהים, כל אלה ייבנו באופן סימפטי מחומרים טבעיים לזמן, למקום ולאדם. הצורה בנויה תהווה ביטוי לחברה החדשה. הפרט יחליף את הפלוטוקרטיה וארגוני הענק המשעבדים. יחיה על אדמתו ויעבד אותה כאינדיוידואל, אדם חופשי, המגלה מחדש את הדמוקרטיה האמריקאית באמצעות דרך חיים אורבנית חדשה, מבוזרת. פרמפטון מעיר כי הרעיון האוסוני של רייט היה צנוע: ליצור בתים נוחים, קטנים, חמימים, מתוכננים בפתיחות ובחסכון. ואכן, הפרבור התממש בשנות ה- 50 של המאה ה- 20, אך מבלי להטמיע את הרעיון החברתי-כלכלי שרייט ביקש להטמיע.
הבנין הטיפוסי החשוב ביותר לשם הגשמת רעיון העיר המרחבית של רייט היה המודל של החווה שיצר וולטר דוידזון ב- 1932 ; יחידה כלכלית בה שלובים הבית והאדמה, ובה כל אדם מגדל את מזונו על חלקת האדמה בה הוא מתגורר.
לדעת רייט, על הארכיטקט להשלים עם המיכון והמכונה. אך הדילמה היתה כיצד לעשות זאת בלי ליצור ברוטליזם ? עבור רייט, זה היה החיפוש התמידי בקריירה. הוא מבחין בספרו מ- 1958 "העיר החיה" (the living city) (1958) בין כוח הקיטור והרכבת, מהם סלד, לעומת חשמל המהווה לדעתו כוח שקט והמכונית כמכשיר \ מכונה המספקים יכולת תנועה בלתי מוגבלת. מכל מקום ראה את המיכון כאלמנט חיובי אשר ישנה באופן משמעותי את כל התרבות המערבית. רייט הבחין במספר כוחות בהקשר זה:
1. חישמול, ביטול המרחקים באמצעי תקשורת ואספקת אור תמידי למקום המגורים\ העבודה של האדם.
2. מוביליות המתאפשרת באמצעים מכניים והמאפשרת להרחיב את מעגל המגע בין בני אנוש כתוצאה מפיתוח מטוסים וכלי רכב.
3. ארכיטקטורה אורגנית, שאעפ"י שרייט לא הגדיר אותה במדויק, היוותה עבורו את היצירה הכלכלית של הצורה הבנויה והחלל, דהיינו יצירה על פי עקרונות טבעיים המתגלים באמצעות שימוש בבטון מזוין. אדריכלות זו תלוית הקשר בו היא נתונה, נסה על קשר בין סביבה לבנין. פרמפטון מביא דוגמאות לאדריכלות אורגנית כזו- בראש ובראשונה "בית קאופמן" או בית "המים הנופלים" (falling water house) בפנסילבניה, הנטוע על פני הסלע הטבעי, ממנו משתפך מפל מים. קורת בטון צפה בבנין זה ונטועה כביכול בחלל מעל למפל המים; המבנה דרמטי, מוקף בטבע, נטוע בו, ומהווה ביטוי אולטימטיבי להצהרה הרומנטית של רייט; ביטוי להשתחררות מסגנון הprairie המוכר של רייט שהתאפיין בקווים אופקיים נטועים בקרקע, שכן נראה כי הבנין כולו מרחף בחלל.
בספרו הראשון של לויד רייט – העיר הנעלמת (1932) הכריז רייט כי "העיר העתידית תהיה בכל מקום ובשומקום". רייט חזה מודל של עיר פזורה (dispersed) – היינו פזורה על פני מרחב. עיר אנטי אורבנית בהגדרה כנזכר לעיל.
לדעת פרמפטון כתביו של רייט מנביעים סתירה: מצד אחד, לדעתו על בני האנוש לחפש במודע אחד מבנה פזור עירוני, ומצד שני סבור רייט כי צורה אורבנית זו תיווצר ספונטנית מאליה. עוד סבור פרמפטון כי רייט יצר מודל רומנטי של עיר חקלאית פרברית, אך המודל האינדיוידואליסטי והחקלאי למחצה, אינו בהכרח מצליח להבטיח מודל מודרני חברתי מתועש, המחייב מידה מסוימת של ריכוז כוח עבודה ומשאבים והמאפשר את המיכון והאמצעים הכה חיוניים ליצירת העיר המרחבית. על כן החזון של רייט הוא אוטופי ולא מכיר בכך שאדריכלות ותכנון נטועים בקונטקסט של קרב מעמדות. רייט מתעלם מהכוחות הכלכליים המבטיחים חירות ומגורים נאותים. הוא אולי מדבר על "דמוקרטיה" ועל שוויוניות בהקצאת קרקע בעיר המרחבית שלו, אך נכשל בהתמודדות עם שאלות של מעמד וכוח. כך, הוא יוצר אחוזות פיאודליות מודרניות, בהן כל אדם בונה את ביתו ומכלכל עצמו לאט לאט, אך לדעת פרמפטון זהו חזון שאינו בר מימוש.
בדומה, לה קורבוזיה , האורבניסט, מתח גם הוא בקורת על מודל הפירבור בעל החזון הדה אורבניסטי באומרו כי מדובר על חזון אוטופי בו אדם גר מתחת לעץ אורן, מזכירתו, תגור 30 מייל משם מתחת לעץ אורן אחר, ושניהם ינהגו לעבודה הממוקמת 30 מייל ממקום מגוריהם.
רייט הותקף בגין החזון הנאיבי, עידוד הפרבור, בגין בזבוז משאבי קרקע. מעל לכל נמתחה ביקורת על כך שהחזון המשחרר של רייט אינו משחרר כלל וכלל שכן הפרטים החיים בעיר המרחבית יהיו נתונים לשלטונו של ...האדריכל שהגה אותה ואת בתיה. אכן, מעיר הול, בסופו של יום החזון הפרברי התממש בדרך של תרבות המדשאות והברביקיו המאפיינת את העיר הפרברית האמריקאית.
סיכמו:
ניר מועלם
אביעד מור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה